​

חקלאות אורגנית

חקלאות אורגנית היא צורת חקלאות אשר נסמכת על ניהול של מערכת סביבתית ומנסה להקטין או למנוע את השימוש בתשומות חקלאיות חיצוניות, בעיקר כימיקלים סינתטיים ואורגניזמים מהונדסים גנטית. זו מערכת ניהול ייצור הוליסטית שמעודדת ומגבירה את הבריאות החקלאית-סביבתית כולל מגוון המינים, מחזורים ביולוגיים, ופעילות ביולוגית של הקרקע.  

הבסיס התאורטי שלה שם את הדגש על בריאות הקרקע. חסידי השיטה מאמינים שקרקע בריאה, המתוחזקת ללא השימוש בחומרי דישון והדברה, ומשק חי הגדל ללא שימוש בתרופות, מניבה מזון באיכות גבוהה מאשר חקלאות קונבנציונלית, מבוססת כימיקלים. במספר ארצות באירופה, בארצות הברית וגם בישראל, החקלאות האורגנית מוכרת בחוק ומווסתת על ידי הממשל

​

שיטות החקלאות האורגנית

השיטות לחקלאות אורגנית מגוונות. כל משק מפתח שיטת הפקה אורגנית משלו, הנקבעת על ידי גורמים, כגון: אקלים, בחירת יבול, תקנות מקומיות וההעדפות של החקלאי הפרטי.

אך לכל השיטות האורגניות מטרות ושיטות השמה משותפות:

אי שימוש בחומרי הדברה או דישון מלאכותיים וללא אורגניזמים מהונדסים גנטית.

הגנה על הקרקע וטיפול אישי.

קידום של גיוון ביולוגי (לדוגמה, גידול של מגוון יבולים עדיף על יבול יחיד).

ללא תרופות (לדוגמה הורמונים) וגישה למרעה חיצוני למשק חי ולתרנגולות.

חקלאות אורגנית היא ביסודה חקלאות מסורתית, המבוססת על ידע וטכנולוגיה אשר נאספו במשך אלפי שנים של חקלאות, לפני מהפכת החקלאות הכימית. במושגים כללים, חקלאות אורגנית מערבת תהליכים טבעיים אשר לרוב אורכים תקופות זמן ארוכות וגישה הוליסטית, בזמן שחקלאות מבוססת כימיקלים, מתמקדת בתוצאה מידית ומבודדת.

 

ביו דינאמי

חקלאות הביו-דינאמית (Biodynamic agriculture) היא שיטה חקלאית לגידול ירקות, פירות, גידולי שדה וגן, המבוססת על האנתרופוסופיה.

חקלאות ביו-דינאמית היא אחת מן הגישות הוותיקות לחקלאות אורגנית, ובדומה אליה החקלאות הביו-דינאמית שמה דגש על פיתוח פריון האדמה (אנ'), שיתוף פעולה עם תהליכים טבעיים (כמו אויבים טבעיים), שילוב בעלי חיים, ומגוון ביולוגי רחב.

מעבר לכלים האורגנים המוכרים, החקלאות הביו-דינאמית מתחשבות בתנועת גרמי השמים השונים, ובמיוחד הירח, ומיקומם סביב האדמה, כמרכיב חשוב בתכנון הזריעה, ההשקיה, הגיזום והקטיף של היבול החקלאי. בנוסף הגישה משתמשת בתכשירים ביו-דינאמים: חומרי דשן וטיוב תהליכים ביולוגים. מחקר אחד שהתקיים משך 40 שנים, של DOK Trail[1] הראה יתרונות וחסרונות שונים בשיטה זו, לדוגמה ההומוס נשאר זמן רב יותר בשיטה הביודינאמית, אך היה פחות יבול.

החקלאות הביודינאמית נעזרת במגוון שיטות מחקר מודרניות ואלטרנטיביות[2] . ישנם חוקרים שבעבורם היא נחשבת ללא-מדויקת מבחינה מדעית[3]עקב התבססותה על עקרונות אנתרופוסופים, שאינם עולים בקנה אחד עם ממצאי המדע המודרני והשיטות המדעיות העכשוויות.

החקלאות הביו-דינאמית רואה באדמה אורגניזם חי. מכאן שיש לעשות ככל הניתן על מנת למנוע פגיעה באדמה ובסובב אותה ולכוון את פעילות עבודת האדמה לפעילות מזינה ומחזקת שתאפשר את התפתחותה האורגנית והבריאה לטווח הארוך. חקלאות זו היא חקלאות אורגנית ואקולוגית שאינה עושה כל שימוש בתכשירים כימיים להזנה או להדברה. היא מזינה את האדמה בקומפוסט איכותי, בזבל ירוק ובזבל פרות. החקלאות הביו-דינאמית מזהה תהליך של היחלשות באיכות הזרעים המופקים כיום ובערכם התזונתי של התוצרים החקלאיים בעולם כיום, ולכן היא מקדישה את פעילותה לשינוי תהליך היחלשות זה, על ידי מימוש עקרונותיה האקולוגיים-אורגניים.

החקלאות הביו-דינאמית קיימת מאז יוני 1924, עם פתיחת הקורס לחקלאות ביו-דינאמית אותו נתן ד״ר רודולף שטיינר בקוברוויץ, גרמניה. הקורס ניתן בעקבות הבעת דאגתם של קבוצת חקלאים שפנו אל שטיינר לאחר שזיהו את היחלשותם של זרעים ועליה במחלות של בעלי חיים כבר אז.

החקלאי הביו-דינאמי לוקח בחשבון בפעילותו את המערך הסביבתי בו הוא פועל - סוג האדמה והתוכן המינרלי שלה, הגזים שבה והיכולת שלה לקלוט מים לתוכה. עונות השנה מהוות גם הן משתנה שיש לקחת בחשבון בפעילות הביו-דינאמית ואף את גרמי השמיים ויחסיהם. מתוך התחשבות במיקום הירח, החקלאי יכול לקבל החלטות כגון: מתי יהיה הזמן המתאים ביותר לזריעה ולשתילה, לעישוב ולהזנה וגם לאיסוף ולקצירה של היבול. לעבודה כזאת קיימים לוחות שנה המודפסים ומוצאים לאור מדי שנה ברחבי העולם (וגם בעברית), על ידי חקלאים שונים. לוחות השנה מבוססים על התבוננות בתנועתם של גרמי השמים.

 

"נו דיג"(ללא הפיכת אדמה)

הרעיון שעומד מאחרי גישת ‘הגינה ללא עדירה‘ כולל את השארת האדמה בגינתכם או במיטות הגידול שלכם כפי שהיא, ויצירת שכבות של חומרים אורגניים מעליה. שימו לב: אם יש לכם מיטות גידול, ודאו שישנם שבילי גישה נוחים משום שאסור לדרוך על ה’גינה ללא עדירה’ לאחר שמקימים אותה.

מאז שנות ה-70, גננים רבים שדגלו בשיטת גידול זו הוכיחו שאפשרי בהחלט לגדל בהצלחה יבולים בריאים ללא עדירה ובהרבה פחות עבודה, ואנו כאן בכדי לחשוף בפניכם את עקרונותיה:

שיטת ה’גינה ללא עדירה’ מאמינה שאיכות הקרקע תשתפר אם תשאר כפי שהיא, ללא עדירה, ניקוש או חפירה, שכן השכבות האורגניות שעליה מספקות סביבה נהדרת לתולעים, פטריות ומיקרו-אורגניזמים כאשר הן מתפרקות, ומאפשרות גידול שופע של יבולים.

 

מדריך הקצר שלנו שיעזור לכם להבין כיצד להקים את הגינה הפרטית שלכם ללא עדירה.

1. בחירת מיקום הגינה

 

כמו כל גינת ירק אחרת, גם גינה ללא עדירה מצריכה התחשבות מלאה בצרכי האור. ביחרו מקום בעל חשיפה ישירה לשמש במהלך לפחות 6 שעות ביום כך שתוכלו לשתול בה במהלך כל השנה ירקות שיכולים להרוויח משיטת הגינה ללא עדירה כמו: עגבניות, פלפלים, חצילים, חסות, תבלינים ירוקים ועוד.

אם אתם בונים מיטת גידול מוגבהת צפוי להיות לכם קל יותר לתחום את השכבות האורגניות ולמנוע מהן לזלוג וליפול החוצה, אם אינכם בונים מיטת גידול מוגבהת אתם יכולים לתחום את גבולות הגינה ללא עדירה שלכם על ידי אבנים, חציר או עצים.

​

2. צרו את השכבה התחתונה – קרטון ועיתון

במידה ובחרתם להקים את הגינה באזור עם דשא או עשבים יש לכסחה קודם ההקמה. הרטיבו את האדמה או הדשא המכוסח ע”י צינור או ממטרה וצרו את השכבה התחתונה בגינה ללא עדירה שלכם. השכבה הראשונה (והתחתונה ביותר) תורכב מעיתונים וקרטונים (לא אלה המבריקים) שיתפקדו כחסם עשבים. השכבה הזו תתפרק עם הזמן בעוד התולעים האדומות ינועו פנימה.

​

3. השכבה השניה – קש

הקש / חציר ירכיב את השכבה הבאה בגינת הירק שלכם – קש אספסת אידאלי ליצירת השכבה השניה משום שהוא עשיר בחנקן אך קש אפונה כנראה יהיה זול יותר וקל יותר למצוא. נסו לא להשתמש בחציר, משום שהוא מכיל זרעים כשנראה ינבטו בגינה ללא עדירה שלכם.

​

4. הכינו את תערובת האדמה

את תערובת הגידול שלכם תוכלו ליצור מאדמת שתילה עם תערובת גידול טבעונית או אורגנית – לפי העדפתכם האישית. עם תערובת השתילה יש לכסות את שטח הגינה המיועדת לשתילה עד לגובה של 3-5 ס”מ באופן שווה. צרו תערובת עשירה במינרלים ע”י הוספת דשן ירוק, אפר עץ, לימונים או כל תוספת מינרלית שתתאים למה שבכוונתכם לגדל.

​

5. כסו עם שכבה נוספת של קש

צרו שכבה נוספת ואחרונה של קש על גבי תערובת השתילה שפיזרתם. תפקידו של הקש למנוע צמיחתם של עשבים שוטים וגם למנוע התאדות מים ובכך לחסוך בהשקייה ולהעניק לשורשי הצמחים סביבה נעימה לגדול בה.

​

6. צרו פתחי שתילה

השתמשו במרית על מנת לחפור בקש פתחים שווים ומרווחים מספיק לצמחים שאתם רוצים לגדל ושנפחם יכיל כמה כוסות אדמת שתילה. שיטה זו של הנחת אדמה אך ורק באזורי השתילה חוסכת אדמה ואת הצורך לנקש עשבים. בנוסף, הקפידו להשקות מיד כשאתם שותלים את הצמחים.

​

7. תחזוקת הגינה

באפשרותכם להמשיך ולערום שכבות של קש, אדמה וקומפוסט לגינה שלכם בכל פעם שאתם שמים לב שהשכבות הקודמות התפרקו. מומלץ להוסיף קש בנדיבות משום ששכבת החיפוי הזו מסייעת לשלוט בעשבים שוטים ולשמר לחות. כל עוד תקפידו על שמירת האדמה לחה ותוסיפו שכבות לפי הצורך השיטה לא צפויה לגזול מכם זמן רב מעבר לכך.

 

 

ביו אינטנסיב

ביו אינטנסיב (באנגלית: Biointensive) היא שיטת גננות וחקלאות בת קיימא שמתמקדת בהשגת תפוקות יבול מקסימליות של מזון אורגני מתוך שטח מינימלי של אדמה, תוך כדי טיוב איכות קרקע. מטרת השיטה היא להביא לקיימות ארוכת-טווח על בסיס מערכת סגורה מבחינת תשומות חומרים. השיטה משמשת בגינות, גינות קהילתיות ובחוות אורגניות קטנות.

לטענת אנשי Ecology Action ביו אינטנסיב היא חסכונית מאוד במשאבי טבע בהשוואה לחקלאות תעשייתית מסחרית רגילה. הטענות מגובות במחקרים שבוצעו בשנים האחרונות (ראו בהמשך):

חסכון של 67%-88% מכמות המים (עד שמינית מהכמות)

צורכת הרבה פחות דשן ביולוגי - אפס עד חצי אחוז יחסית לחקלאות תעשייתית, ללא שימוש בדשן כימי.

צורכת הרבה פחות אנרגיה (מכאנית ואנושית) - כ-1% מצריכת האנרגיה יחסית לחקלאות תעשייתית.

כמו כן חקלאות ביו-אינטנסיב "מגדלת" קרקע עילית בקצב מהיר בהרבה, עד פי 60, יחסית מאשר התהליך הטבעי. וזאת תוך שמירה על מגוון ביולוגי ויצירת סביבה טבעית שופעת ומקיימת.

לפי הטענה, השיטה מובילה לתנובה גדולה חקלאית גדולה פי 2 עד פי 6 יחסית לחקלאות תעשייתית, ומורידה את כמות הקרקע הנדרשת לכמחצית. [1]

כדי להשיג פרודוקטיביות גבוהה יותר, שיטת הביו-אינטנסיב משתמשת בערוגות בעלות חפירה כפולה, שתילה אינטנסיבית וגידולים משולבים.

תיחוח כפול

 

חפירה כפולה

משתמשים בשיטה של תיחוח כפול עם את-חפירה ועם קילשון כדי לשחרר את האדמה, להגדיל את חלחול המים ואת האיוורור של השורשים.

בתיחוח כפול, חופרים שוחה בעומק 30 סנטימטר (12 אינצ') לרוחב הערוגה באמצעות את ומזיזים את האדמה מהחפירה הראשונה הצידה. משחררים את 30 הסנטימטרים הנמוכים יותר באמצעות קלשון. חופרים את השוחה הבאה, בצמוד, ומשתמשים באדמה ממנה כדי למלא את השוחה הראשונה, ואז חוזרים על התהליך של תיחוח האדמה בתחתית השוחה באמצעות קילשון.

חוזרים על תהליך זה לאורך כל אורך הערוגה, ולגבי כל הערוגות. השוחה האחרונה ממולאת באמצעות האדמה מהשוחה הראשונה. התוצאה הסופית היא ערוגה שנחרשה ואווררה לעומק של 60 סנטימטר. כאשר כל החלקה מעובדת באופן זה, הקרקע היא בעלת כושר חלחול ואיוורור טובים יותר, דבר שמאפשר לשורשים לגדול לעומק גדול בהרבה ולהגיע לעוד חומרי הזנה. הערוגות עצמן יוגבהו למרות שלא הוספה קרקע, בגלל שהאדמה שנחפרה היא אוורירית יותר ותופסת נפח גדול יותר.

יש לציין כי בקרקע קשה ודחוסה שלא בוצעה בה חפירה יש צורך לעבור תיחוח כפול בכל עונה עד שהקרקע קיבלה מבנה טוב ואיוורור מתמשך. בעונות שלאחר מכן אפשר לחפור חפירה יחידה באמצעות קלשון חפירה עד שדחיסת קרקע מופיעה שוב. לאחר התיחוח הכפול הראשון, ניתן לבצע חריש עמוק בעונות הבאות בצורה מהירה על ידי שימוש במוט U, במיוחד במקרים של חוות מינאטוריות גדולות יותר או של חוות מסחריות.

​

​

שתילה אינטנסיבית

כדי לשתול צמחים באופן אינטנסיבי, הערוגות הן ברוחב של 1.2-1.8 מטרים, לרוב 1.5, והן באורך של לפחות 1.5 מטרים, לעיתים קרובות עד 6 מטרים, ויוצרים ערוגה של 10 מטרים רבועים. לא שותלים את היבולים בשורות כפי שנהוג בשיטה המתועשת, אלא שותלים אותם בצורת טרפז או משולש כך שלא נשארת קרקע שאינה מנוצלת.

הערוגות הרחבות הן בעלות מרווחים מצומצמים לא רק כדי לאפשר גידול של יותר צמחים ליחידת שטח אלא גם כדי לאפשר לצמחים ליצור חיפוי חי מעל הקרקע ובכך לשמור את הלחות בפנים, ולהטיל צל כדי להקשות על כניסה של עשבים.

בנוסף לכך, כאשר הדבר אפשרי, מאתחלים את השתילים גם במשטחים, כך ששטח גדול יותר של הגן הופך לזמין לצמחים גדולים וכן שניתן לצופף את השתילים בצורה קלה יותר לפני השתילה ויצירת "שטיחים" גם בקטעים השטוחים.

​

גידולים משולבים

בשיטה זו הכוונה בגידולים משולבים היא שילוב בין צמחים שונים בהקשר של מקום ושל זמן. כך שיש שילוב במונח המסורתי של גידולים משולבים בהקשר של מקום, וגם בהקשר של זמן, דבר שנקרא בדרך כלל מחזור זרעים. גידולים משולבים משמשים כדי לשפר את הבריאות והצמיחה של יבולים, וכן כשיטה נוספת של גידול אינטנסיבי שמשתמש במרחק אנכי באופן יעיל יותר על ידי שילוב של צמחים בעלי שורשים עמוקים יחד עם צמחים בעלי שורשים רדודים, או צמחים הגדלים לאט לצד צמחים הגדלים מהר.

​

חוואות פחמן וקלוריות

כדי להשיג פוריות מקיימת על בסיס מערכת סגורה מבחינת חומרים, שיטת הביו-אינטנסיב משתמשת בחוואות פחמן וקלוריות, עבודה בסגנון אייקידו, שימוש בקומפוסט כולל הפרשות אנושיות, שימוש בזרעים בעלי האבקה פתוחה ושימוש בקרקע מוגבלת, דבר שמאפשר לחוואים ולגננים לשמור קרקע נוספת במצבה הטבעי לשם רבגוניות גנטית

​

גידולי קומפוסט

אם מגדלים גידולי פחמן או גידולי קומפוסט בכ-60% מהשטח החקלאי, הם יכולים לספק את הקומפוסט ולכן את הפוריות ל-100% מהאדמה המעובדת. גידולי דגנים רבים מתאימים כגידולי קומפוסט, ומספקים הן מזון והן קומפוסט בכמות גדולה. בנוסף, אפשר לגדל חלק מגידולי הפחמן בזמן החורף - זמן שבחלק מהמדינות אין שימוש בקרקע. חלק מיבולי הקומפוסט עשירים יותר בפחמן וחלק עשירים יותר בחנקן ויש צורך לגדל את התמהיל הנכון של יבולים אלה. בנוסף, חלק מגידולי הקומפוסט לוקחים חומרי הזנה מסויימים מתוך הקרקע ומרכזים אותם בקומפוסט. האחוז של 60% יבולי קומפוסט הוא חיוני לקיימות שהיא המטרה המרכזית של שיטת הביו-אינטנסיב, וכן לפוריות של הגן.

​

חקלאות קלוריות

בחקלאות קלוריות שמים דגש על גידול של מזון שיספק מספיק אנרגיה (וחומרי תזונה אחרים) כדי שאפשר יהיה לחיות באמצעות שטח מינימלי. גידולי שורש מאפשרים לחקלאי ביואינטנסיב לגדל יותר גידולים מזינים בשטחים קטנים יותר, דבר שדורש פחות עבודה ומפנה מקום לשטחי בר ולאנשים אחרים. גידולים שהם בעלי תכולת קלוריות גבוהה והיקף יבול גבוה ליחידת שטח כוללי תפוחי אדמה, בטטות, שום, כרשה, Burdock וגזרים לבנים. כ-30% מהאדמה שבה מגדלים מזון משמשת לגידולי שורשי מאכל.

​

סכנה של בליית קרקע

היות וחלק מהטכניקות האלה מביאות לפריון גבוה, יש לתפוס את המערכת כדבר שלם כדי למנוע בליית קרקע. למרות שמטרת שיטת הביואינטנסיבית היא קיימות, אם משתמשים בשיטות הנוגעות להגברת הפוריות ללא השיטות של פיריון בר-קיימא, עלולים להגיע לבלייה מהירה יותר אפילו ביחס לחקלאות תעשייתית. המרכיב החשוב ביותר לפיריון הוא הגידול של גידולים בעלי 60% קומפוסט, ביצוע קופמוסטציה ואם הדבר נעשה בצורה בטוחה מחזור של צואת אדם.

 

 

גלידות של גידולים

גידול משולב הוא מצב שבו גדלה קבוצה מעורבת של צמחים מזנים ומינים שונים. גידול משולב משפר באופן מידי את איכות הגידול של כל צמח בקבוצה כיוון ש: צמחים מסוימים מגנים על צמחים אחרים בעזרת ריחות שהם מייצרים, צמחים מושכים בעלי חיים הניזונים ממזיקים של צמחים הגדלים בקרבתם וצמחים מסוימים מזינים את האדמה במינרלים חיוניים לגדילה תקינה של צמחים אחרים.

שיטה זו שונה משיטת הגידול התעשייתית בה מגדלים סוג צמח אחד בכמות מרובה (לדוגמא: שדה תירס) . מקור הרעיון הוא במגמה להחזיר את האיזון הטבעי של אוכלוסיית הצמחים למצבה ההרמוני והמקורי לפי התערבות האדם . כפי שקיים, למעשה, באזורים בהם הטבע השופע במגוון צורות חיים טרם נחשף להתערבות אדם .

עקרונות לשילוב בין צמחים:

צמחים מסוימים פולטים ריחות המונעים בעלי חיים מקרבתם ובכך מגנים על צמחים אחרים הגדלים בסביבתם. ( אורגנו דוחה בריחו זבובים הפוגעים בכרוב )

צמחים מסוימים מושכים אליהם בעלי חיים הניזונים מבעלי חיים אחרים הפוגעים בגדילה של צמחים אחרים ובכך מגינים על צמחים הגדלים בקרבתם. (לדוגמא: אזוב מושך חיפושית משה רבינו הניזונה מכנימות הפוגעות בצמחים ממשפחת הכרובים )

צמחים בעלי פריחה מרובה וריחות המושכים חרקים מאביקים יועילו לצמחים בעלי פריחה מצומצמת . ( קוסמוס וכובע הנזיר מושכים אליהם דבורים בזמן הפריחה )

צמחים מסוימים מושכים אליהם בעלי חיים כפיתיון ובכך מגנים על גידולים בסביבתם. (תורמוס ימשוך אליו כנימות ויגן על צמחים הגדלים בקרבתו )

עצים יכולים להגן על גידולים שונים בפני רוחות וקרינת שמש גבוהה.