קישׁוּא (שם מלא: דלעת הקישוא;[1] שם מדעי: Cucurbita pepo var. cylindrica) הוא זן תרבותי (Cultivar) במשפחת הדלועיים. הקישוא הוא מאכל נפוץ הגדל במִקְשָׁה, ונפוץ בגני ירק, אך לפי הגדרה בוטנית הוא פרי.(ויקיפדיה)

​

גידול קישואים הוא פשוט יחסית ומשתלם מאוד - הקישואים משמשים אותנו רבות במטבח ומאפשרים לנו לבשל מגוון של בישולים ואף להכין סלטים קרים ומיוחדים.

את הקישוא ניתן לזרוע ישירות באדמה או לשתול שתיל מוכן.

 בית השורשים של צמח הקישוא גדול ולכן צורך כמות אוויר גדולה דבר המחייב להפוך את האדמה לעומק ולאוורר את הקרקע היטב לפני השתילה.

​

זריעה\שתילה:

מומלץ לזרוע או לשתול קישואים בחודשי האביב והסתיו.

בזמן הזריעה האדמה צריכה להיות לחה. הזריעה מתבצעת בעומק של כ-3 ס"מ בתוך האדמה ובמרווחים של 60 ס"מ ביניהם,

​

נביטה

הנביטה מתרחשת בערך שבוע לאחר הזריעה. פריחה ניתן יהיה לראות בין חודש לחודשיים אחרי הזריעה.
תהליכים אלו תלויים ומשתנים בהתאם למזג האוויר.

​

גידול וטיפוח

​

במהלך גידולם, זקוקים הקישואים לשמש מלאה. 
את הפרחים כשצמח עדין קטן רצוי להוריד על מנת לחזק את הצמח עצמו

​

מחלות נפוצות

קמחון הינה פטריית עלים אשר מופיע כשמתחיל להיות חם ולך דרכי מניע שונות יש לקמחון אך אף לא אחת מהן תציל את הצמח ולכן רצוי לשתול ומוקדם בעונה ולשחרר ברגע שהצמח ניהיה חולה מאד בשיא העונה..

​

עקיצות גם פה בשיא העונה יופיעו עקיצות על הפירות וזה אומר שיא העונה נגמרה והמזיקים הגיעו, ניתן למנוע את זה עם כיסוי של רשת של מעופפים

​

איסוף הקישוא:

את הקישוא קוטפים ואוכל בוסר. יש לקטוף אותו 7-10 ימים לאחר ההפריה, כלומר לפני שהוא מבשיל ומגיע לשיא גודלו. קישוא שיגדל לאחר מועד זה יכול להגיע למיימדים מפלצתיים אך הוא יתמלא זרעים גדולים וטעמו יהיה מר.

הקישוא משתייך למשפחת הדלועים ועל כן זקוק בגינות לתשומת לב ל3 העקרונות הכלליים של גידול דלועים:

- בהעדר דבורים נדרשת הפריה ידנית 

-שתילה מוקדמת כדי להימנע מהחום של שיא הקיץ שמונע הפריה

-השקיה בטפטפות כדי לא להרטיב את העלים ובכך להביא למחלות והקפדה על מועד הקטיף.