מה זה קומפוסט
קומפוסט או בשמו העברי רקבובית, זהו בעצם סוג של דשן המיוצר משאריות של צמחים שונים שהתפרקו. תהליך הפירוק של אותם שאריות נקרא קומפוסטציה. בטבע הקומפוסט נוצר מהמחזוריות של הצמחים השונים, עלים שנושרים, שאריות יבול ועוד כולם נופלים על הקרקע מתפוררים ומתחילים להתפרק באמצעות אין סוף של מיקרואורגניזמים לכל היסודות מהם הצמח מורכב. בכך הן עוזרות לצמחים האחרים שעדיין בחיים לקבל את אותם היסודות בכך שהן מעשירות את הקרקע, מאווררות אותה, ומספקות חומרי מזון שונים לצמחים ועוד
לקומפוסט יש הרבה יתרונות שהוא מעניק לאדמה.
בתור התחלה הקומפוסט מסייע לשיפור המרקם של האדמה, ולאיוורור שלה. הקומפוסט גם עוזר באחזקת המים, אדמה שיש במה קומפוסט מצליחה להחזיק פי 6 ממשקלה. בכך גם מונע בליה וסחף.
יתרון נוסף של הקומפוסט זה שהוא מספק חומרי מזון עבור הצמחים השונים תוך כדי הפחתה של חלחול ובריחה שלהם לעומק הקרקע.
דבר נוסף הקומפוסט על ידי שיפור הקרקע מייצר אצל הגידולים השונים חסינות יותר טובה למחלות ומזיקים שונים ותורם לשיפור מבנה הקרקע.
לרובנו אין בבית את האדמה האידיאלית לגידול גידולים שונים, ברוב המקרים נצטרך לדאוג לשיפור הקרקע על מנת לספק קרקע טובה מספיק לגידול גידולים שונים.
לא משנה מאיזה אדמה אתם מתחילים, קשה, חולית, רטובה, או כבדה הקומפוסט יסייע לשיפור המרקם של הקרקע, יסייע ליכולת החזקת המים והפוריות שלה. ולאט לאט תוכלו לראות את האדמה הופכת לרכה אוורירית וחומה- מה שבעצם מספק לכם את הבית המושלם לגידול צמחים בריאים יותר.
אדמה פורייה דורשת תחזוק אי אפשר לצפות גם במידה וזכיתם מההתחלה באדמה טובה שהפוריות שלה והעושר שבה יישארו לתמיד, גם בטבע קיים דישון קבוע של האדמה על ידי מחזוריות הצמחים השונים. הקומפוסט מכיל בתוכו תרכובות אורגניות בשלבי פירוק שונים עם מינרלים וכמות גדולה של מיקרואורגניזמים מועילים, אשר מוענקים לקרקע בעת ערבובה עם הקומפוסט. משום שהתרכובות הן בשלבי פירוק שונים, אותם חומרים הזנה משתחררים בהדרגה בעת פירוקם וזמינים לצמח במשך חודשים ולעיתים אפילו שנים.
מה גם שהקומפוסט הוא הדשן היחיד שמספק קשת כה רחבה של חומרי הזנה.
על מנת לייצר את הקומפוסט יש צורך במיקרואורגניזמים שונים שיעשו את עבודת הפירוק של שאריות הצמחים השונים לכדי חומרי הזנה שונים. אותם מיקרואורגניזמים לא רק תורמים לתהליך הפירוק הזה אלא מסייעים למנוע מחלות וחיידקים שונים מלתקוף את הצמחים שלכם. בנוסף סוגים שונים של מיקרואורגניזמים אלו אשר נמשכים לקומפוסט שמייצרים מנהרות באדמה מספקים בפעולה זו מעברים שמספקים אוויר ומים לשורשי הגידולים השונים.
הכנת קומפוסט - מה חשוב לדעת
כמו שכבר אמרנו קודם, הקומפוסט מיוצר באמצעות עבודה של מיקרואורגניזמים, ובשביל שהם יגיעו לבצע את עבודתם מטרתינו היא לספק את התנאים והסביבה האידיאלים ביותר בשבילם. במידה ונעשה זאת התהליך יקרה במהירות – לעיתים תוך 4 שבועות בלבד. אך במידה ולא סיפקנו את התנאים האופטימליים התהליך עדיין יקרה פשוט יקח לו המון זמן. מדובר על בין כמה חודשים טובים לשנים.
כדי להצליח להכין כמות יפה של קומפוסט בזמן הקצר ביותר יש ארבעה גורמים שצריך לשים לב אליהם:
פחמן
אותם מיקרואורגניזמים שאחראים על תהליך הפירוק ניזונים מחומרים אשר עשירים בפחמן, אותם חומרים הם בעצמם המזון האנרגטי של המיקרואורגניזמים ובכך מספקים להם את האנרגיה הנחוצה ליצירת הקומפוסט. ניתן לזהות חומרים מלאי פחמן על ידי כך שלרוב הם יהיו יבשים, סיביים, שזופים או בצבע חום. לדוגמא: עלים יבשים, נסורת,קש ועוד.
חנקן
כדי להתרבות ולגדול ובכך לבצע את התהליך בצורה המהירה ביותר, אותם מיקרואורגניזמים צריכים חומרים אשר עשירים בחלבון, אותם חומרים לרוב יהיו בעלי חנקן גבוה. מדובר על צואת בקר, תרנגולות ,זבל אנושי ועשבים שוטים טריים, פירות אשר בשלים יותר מידי דשא טרי או כל חומר ירוק ולח לרוב יהיה עשיר בחנקן.
מים
לחות היא גורם חשוב מאוד בתהליך, אבל באותה מידה כמו שמעט מידי לחות תגרום לייבוש המיקרואורגניזמים, יותר מידי לחות עלולה להטביע אותם ובכך לחבל לכם בתהליך. מצב הלחות האידיאלי הוא רמת לחות שמרגישה כמו ספוג לח עטוף טוב.
חמצן
אותם מיקרואורגניזמים דורשים המון חמצן כדי לבצע את עבודתם בצורה היעילה ביותר והטובה ביותר. לרוב בתחילת התהליך בתקופה הראשונה שבה הרכבנו את הערימה יהיה קיים הרבה אויר בין השכבות השונות אבל ככל שהם יתחילו לעבוד הם יצרכו עוד ועוד חמצן עד אשר הוא יגמר והם יתחילו להיות איטיים. על מנת לעזור להם יש צורך באוורור הערימה מפעם לפעם וכמובן חשוב מאד למנוע מהתליך להפוך להיות אןארובי(ללא חמצן) כי אז מתחיל ריח רע והרבה זבובים ורימות
אם ערמת הקומפוסט מתחילה לקבל ריח של רקבון לא טוב רצוי להוסיף עוד חומר פחמני ולערבב היטב.
כל צמח על מנת שיגדל צריך מינראלים, כדי לבנות את עצמו. בנוסף הוא זקוק למים, אויר ומקום לגדול
את המינראלים הצמח לוקח מהקרקע, ולכן קצב הגידול נקבע בהתאם לכמות המינראלים במצע(הקרקע) בנוסף לזמינות המים, האוויר וגורמים נוספים.
המינראלים שבקרקע הינם תוצר של פרוק צמחים, בעלי חיים מתים והפרשותיהם. בטבע ,בשדה בור לדוגמא קיים איזון בין המינראלים שיוצאים ולאלה שחוזרים, לעומת זאת בשדה החקלאי או בגן הנוי קיים חוסר איזון. אנו לוקחים את התוצר החקלאי (את הצמח,הפרי או הפרחים) בחקלאות, ואילו בגינה אוספים את העלים, זורקים את כסחת הדשא וכדומה.
בעקבות פעולות אלו הקרקע נעשית ענייה ובעקבותיה הצמחים לא גדלים. החקלאי דואג להחזיר לקרקע את שאיבדה באופן מסודר אך מה בגן הנוי ?
יש צורך להחזיר באופן קבוע את המינראלים לקרקע על ידי דישון של דשן כימי(זו לא ההמצלה שלנו) או אורגאני.
למבנה הקרקע, לכמות המים והאוויר הזמינים שבקרקע יש השפעה מכרעת על גידול הצמחים ובריאותם. לכן משחר ההיסטוריה האדם שוקד על טיוב אדמתו ושיפורה. מחפש פתרונות טבעיים ותעשייתיים למלא את המחסור שנוצר תוך כדי תהליך הגידול.
הדשן הכימי
הינו קבוצה של מינראלים הנדרשים לצמח לשם גידולו. הניתן בצורת נוזל,אבקה, גרגרים ועוד.הוא תוצר תעשייתי, שמרכיביו ידועים וקבועים.היישום שלו פשוט ונוח.בתהליכים רצופים של דישון תיתכן המלחה של הקרקע וזיהום מי התהום , בעיקר בשימוש מופרז.
קיימים סוגים רבים של דשנים. בגן הנוי נבחין בשתי קבוצות עיקריות: דשנים מהירי תמס ודשנים בשחרור איטי.ההבדל העיקרי הוא ברמת זמינות המינראלים לצמחים. הדשנים קלי התמס (מומסים בקלות במים) זמינים לצמח. ניתנים לעיתים תכופות באופן קבוע. כאשר מינוני יתר ישטפו מתחת לבית השורשים ולא ינוצלו על ידי הצמחים. דשנים בשחרור איטי משתחררים בהדרגה, רמת הזמינות נמשכת לאורך תקופה ארוכה (רשומה על המוצר בד"כ). לכן הוא יותר נוח ליישום בגן הנוי.
חסרונות
שימוש יתר עלול לגרום לנזק רב, הן לצמח והן לסביבה: זהום מקורות מים ופגיעה במיקרואורגניזמים ידידותיים בקרקע, כולל קושרי חנקן. שינוי הקרקע והפיכתה לחומצית או בסיסית גורם לפגיעה במבנה הקרקע.
קשה לשלוט בתכולת המינרלים. ריכוז מינרלים נמוך יחסית לדשן הכימי ולכן צריך נפח גדול כדי לספק מספיק מינרלים, שחרור איטי של המינרלים ולעיתים לא מספק את צורכי היבול בזמן קצר.
שימוש ארוך טווח יכול לגרום להצטברות מינרלים ומתכות כבדות ועלול לפגוע בצמחים ובמיקרואורגניזמים.
הומוס -רקבובית.
תוצר עיכול של תולעי אדמה מזן "קליפורני אדום". מטייבי קרקע-earthworms .התולעים אוכלות מוצרים אורגאניים שונים, ומוציאים לאחר עיכולם תוצר (הומוס) עשיר ויעיל במיוחד לטיוב הקרקע. שמהווה דשן אורגאני זמין לצמחים.
ההומוס מכיל את יסודות המזון החיוניים לצמח: חנקן, זרחן, אשלגן, ברזל, ואחרים. בעל תגובה ניטראלית ph-7.מכיל אנזימים ובקטריות המועילות לצמחים. מכיל ריכוז גבוה של חומצות הומיות ופולבית. בגלל תהליך הכנתו הארוך היינו נקי מחיידקים מחוללי מחלות, נקי מזרעים של עשבים, פריך וחסר ריח ונוח מאוד לפיזור.
ההומוס הינו חומר אורגאני יציב, לא צורך חנקן בעת פירוקו ולכן אין לו תחרות עם הצמחים. משתמשים בו לכל הצומח: צמחי בית, גינה, דשאים, עצים, וירקות.
ההומוס משפר את המבנה הפיזיקאלי של הקרקע ואת היכולת לספוח מים. בנוסף להיותו דשן אורגאני זמין.
ההומוס יוצר קרקע מאווררת, הוא מעודד תהליכי צמיחה ומאפשר התפתחות מהירה של מיקרואורגניזמים המועילים לצמחים.
למי שעדיין לא ברור, ההומוס היינו זבל תולעים. התולעים נשארות בשטח, הן לא מגיעות לגן.אפשר להשתמש בו, בכמויות גדולות מהמומלץ, הוא לא מזיק, כמו כן כדאי ליישמו על יד השורשים.
תהליכי מחזור של פסולת אורגנית החלו לפני שנים רבות. חיפוש אחר זני תולעים יעילות הביא ליצירת מערכת שלמה של מחזור פסולת אורגנית והפיכתה למוצרי דישון וטיוב קרקע בחקלאות ובגן הנוי.
קומפוסט
תוצר אורגני,של פירוק חומרים אורגאניים שונים,חלקי צמחים ובעלי חיים.המבוצע על ידי חיידקים, פיטריות ומיקרו אורגניזמים אחרים בתנאים טובים של חום,לחות ואוורור.
הקומפוסט הינו דשן אורגאני טבעי שמתפרק לאט, מעשיר את הקרקע ומעלה את פוריותה על ידי עידוד פעולה של מיקרו אורגניזמים המסיעים להתפתחות הצמחים. מעלה את תאחיזת המים בקרקעות קלות (חמרה חולית לדוגמא), מעלה את רמת אוורור הקרקע(בקרקעות כבדות), על ידי הגדלת חללי האוויר.
הרכב הקומפוסט משתנה בהתאם לחומרי הגלם ממנו הוא עשוי, צמחים, עלים,שאריות מטבח, זבל בקר, זבל עופות ואחרים.ובהתאם להקפדה על תהליכי היצור שלו.
סוגי דישון אורגנים נוספים
Em, kf, נוגרו
מינרלים בקרקע(שמותיהם ומאיפה משיגים אותם):
היסוד המינרלי
תפקוד בצמח
סימני המחסור
יסודות הנחוצים בכמות גדולה יחסית
חנקן
(N)
מרכיב בחומצות אמיניות, בחלבונים, בנוקלאוטידים, בחומצות גרעין, בכלורופיל, ב- ATP, בהורמונים ובקואנזימים.
כלורוזה במקרים חמורים העלים מצהיבים לגמרי, אחר כך הם משחימים ולבסוף מתים; לעתים, מצטברים על העלים פיגמנטים סגולים; הצמח אינו גדל, יש מעט עלים והם קטנים.
אשלגן (K)
מעורב בשמירה על פוטנציאל אוסמוטי תקין ועל מאזן יוני, וכן מעורב בבקרה על פתיחת הפיוניות וסגירתן; מפעיל אנזימים רבים.
כלורוזה; כתמים נקרוטיים בעיקר בשולי העלים; הגבעולים דקים וחלשים.
סידן
(Ca)
מרכיב בדופנות תאים; דרוש לפעולת אנזימים; מעורב בבקרת תפקודי קרומים ואנזימים.
קדקודי נצר ושורשים מתים; עלים צעירים מתכופפים ולאחר מכן מתחילה תמותה של העלים מהשוליים שלהם; הצמח אינו גדל; במקרים רבים הפירות נפגעים.
מגנזיום (Mg)
מרכיב במולקולת הכלורופיל; מפעיל אנזימים רבים
כלורוזה בעלים שמתחילה בין העורקים; לעתים, מופיעה התאדות ויש כתמים נקרוטיים; שולי העלה מתקפלים כלפי מעלה; הגבעולים נעשים דקים.
גופרית (S)
מרכיב בחומצות אמיניות מסוימות, בחלבונים, ובקואנזימים.
זרחן
(P)
מרכיב במולקולות ATP ו-ADP, בחומצות גרעין, בקואנזימים ובשומנים (פוספוליפידים).
כלורוזה וכתמים נקרוטיים מופיעים בעלים; לעתים, צבע העלים משתנה לכחלחל, בעיקר, בצד התחתון של העלה; הצמח אינו גדל; העלים הבוגרים נעשים חומים-כהים ולאחר מכן – מתים.
יסודות הדרושים בכמות קטנה יחסית
כלור
(C1)
מעורב בשמירה על פוטנציאל אוסמוטי תקין ועל מאזן יוני; מעורב, כנראה, בתהליך שחרור החמצן בפוטוסינתזה.
כלורוזה וכתמים נקרוטיים מופיעים בעלים הבוגרים והם נובלים; לעלים יש צבע ברונזה (צבע צהוב-אפורמתכתי); חל עיכוב בהתארכות השורשים ונוצרת התעבות בקצותיהם.
ברזל (Fe)
דרוש ליצירת כלורופיל; מרכיב בנשאי אלקטרונים בפוטוסינתזה ובנשימה התאית.
מופיעה כלורוזה בין העורקים בעלים צעירים; לאחר שהעלה כולו מצהיב מופיעה נקרוזה; העורקים הראשיים ירוקים; צבענים (פיגמנטים) סגולים מצטברים בעלים; הגבעולים נעשים קצרים ודקים.
מנגן (Mn)
מפעיל אנזימים מסוימים; נחוץ לשלמות קרומי הכלורופלסט ולשחרור חמצן בפוטוסינתזה.
מופיעה כלורוזה בין העורקים בעלים צעירים, ומופיעים כתמים נקרוטיים.
בור
(B)
משפיע על ניצול סידן, על יצירת חומצות גרעין ועל שלמות קרומים בתא.
התארכות השורשים נעצרת; העלים הצעירים ירוקים-בהירים בבסיסם; במחסור חמור – העלים הצעירים מתעוותים, משחימים ומתים; ניצנים, פרחים ופירות צעירים נושרים.
אבץ
(Zn)
מרכיב או מפעיל של אנזימים רבים; דרוש ליצירת הורמונים מסוימים.
פרקי הגבעול מתקצרים ושטח העלים קטן; שולי העלים מתעוותים; מופיעה כלורוזה בין העורקים.
נחושת (Cu)
מרכיב או מפעיל של אנזימים רבים, המעורבים בתהליכי חמצון-חיזור.
העלים הצעירים ירוקים-כהים ומעוותים; מופיעים כתמים נקרוטיים; ניצנים קדקודיים מתים.
מוליבדן (Mo)
נחוץ למטבוליזם של החנקן.
כלורוזה בין העורקים ונקרוזה.
חשיבות פוריות הקרקע
אחד הגורמים החשובים ביותר המשפיעים על צמחית גינה היא פוריות הקרקע. בגינון האורגני אנו משפרים פוריות זו בשני אמצעים עיקריים: קומפוסט וזבל ירוק.
אחד הגורמים העיקריים המשפיעים על צמחית גינה, ובעקיפין גם על הייצורים הנמצאים בה, הוא פוריות הקרקע. כדי להבין מהם התהליכים הדרושים לקבלת קרקע פוריה, יש ראשית לדעת מיהם הייצורים הנמצאים בקרקע, מהו תפקידם בהעלאת פוריות הקרקע ומהי תרומתם בקבלת צמחיה בריאה וחסונה יותר.
פוריות קרקע נבדקת לפי שני מדדים: כמותיים ואיכותיים. מדדים כמותיים הם לדוגמה מספר פרחים לשיח או מספר פירות לכל עץ, כמות עשביה וכו'. מדדים איכותיים, כמו טעם הפירות ורמת הסוכר בהם, לא ניתן למדוד בערכים מדוייקים.
החומר האורגני מהווה בית גידול המושך אליו בע"ח ואורגניזם מסוגים שונים, הניזונים ממנו. חלקם מוגדרים כחרקים מועילים וחלקם כמזיקים. להלן מספר דוגמאות לבע"ח ולאורגניזמים שונים (מזיקים ומועילים) החיים בקרקע שמכילה חומר אורגני: לטאות, עכבישים, נמלים, זיבליות, נמטודות (תולעת קרקע מיקרוסקופית), שלשולים, שוטניות, פטריות, חיידקים וכו'.
רבגוניות זו של בע"ח משפיעה כמובן על הדינמיקה של פירוק החומר האורגני ועל יצירת תרכובות אורגניות חדשות, שבצורה עקיפה וישירה תורמים להעלאת פוריות הקרקע.
חיפוי קרקע
חיפוי קרקע אורגני (שאריות צמחים ובע"ח) עובר פירוק על ידי חיידקים, פטריות, שלשולים וכו', המפוררים את החומר האורגני עד ליסודותיו הכימיים: פחמן, חמצן, חנקן, אשלגן, מגנזיום, ברזל וכו'. התהליך הבא שקורה בקרקע, לאחר פירוק שאריות הצמחים (חיפוי הקרקע), הינו סינתזה מחודשת ויצירת תרכובות אורגניות חדשות: ה"הומוס" (רקבובית).
ההומוס הנוצר נספח לחלקיקי הקרקע הקיימים וביחד נוצרים תצמידים בעלי מבנה פתיתי, המעלים את פוריות הקרקע ומשפיעים לחיוב על המבנה הפזיקלי שלה. כתוצאה מפירוק החומר האורגני יכולות להיווצר שתי צורות של הומוס: הומוס יציב והומוס לא יציב.
ההומוס הלא יציב מתפרק בקלות ונצרך על ידי הצמח והסביבה. ההומוס היציב, שנוצר בתהליכים אנארוביים, כמעט ואינו מתפרק ולמעשה משמש כחומר המטייב קרקע ומשפר את המבנה הפזיקלי שלה, וכתוצאה מכך נוצר יחס חיובי בין אוויר ומים בקרקע.
חומר אורגני נחוץ בכל סוג קרקע. בקרקע קלה החומר האורגני משפר את תאחיזת המים בקרקע. בקרקע כבדה, החומר האורגני מאוורר את הקרקע ומסייע לניקוז טוב יותר של המים, על ידי כך נשמר שיווי המשקל בין מים ואוויר גם בקרקע קלה וגם בכבדה.
נתון זה מאוד חשוב להתפתחות הצמחים, כיוון שבמידה והניקוז לקוי והקרקע מוצפת במים, אזי שורשי הצמחים אינם מסוגלים לנשום, דבר שגורם לתמותת הצמחים.
קצת על זבל ירוק
שיטה נוספת להעלאת פוריות קרקע הינה שימוש בזבל ירוק, כפי שנהוג בחקלאות האורגנית (גידול ירקות). יש לזרוע תערובת עשירה של קטניות או דגניים כגון: תלתן, בקיה, תירס, דוחן וכו', פעם בשנה, באביב או בסתיו (תלוי באזור ובאקלים). לאחר שהגידול מגיע לגובה מסוים ולפני פריחתו, קוצרים אותו, מצניעים בקרקע ומשקים.
יש להקפיד על שמירת לחות בקרקע, כיוון שזהו המצב האופטימלי לפירוק מהיר של הזבל הירוק על ידי מיקראורגנזמים כגון: שלשולים, חיידקים, פיטריות וכו'. בנוסף, יש להימנע מהגעה לשלב הפריחה ויצירת הזרעים, כיוון שלשלבים אלו דרושה רמה גבוהה של "חומרי מזון", בניגוד לשלבי גדילה אחרים של הצמח. חלק מ"חומרי המזון" הדרושים ליצירת פריחה וזרעים מגיעים מהקרקע, וכתוצאה מכך פוריות הקרקע נפגעת.