מהי קרקע:
השכבה העליונה והמתפוררת של כדור הארץ (מעל קרום סלעי קשה) ועומקה מס' מטרים.
בעלת כושר פוריות, מסוגלת לשאת צמחים מניבי יבולים, ולספק להם מים
הרכב הקרקע:
חומר אנאורגני: מקורו בשברים ובלייה של סלע האם בגדלים שונים ומינרלים.
חומר אורגני: שיירי צמחים, רקבובית - הומוס (התוצר הצטברות ופרוק של שיירי הצמחים שהגיעו לנקודה יציבה ממנה לא ימשיכו להתפרק), מיקרו ומקרו אורגניזמים.
תמיסת הקרקע - המים שבין חלקיקי הקרקע המוצקים המשמשת אמצעי הובלה חומרים מוצקים ומומסים. מקור המים מגשם ומי תהום.
פזה גאזית
האוויר בחללים שבין חלקיקי הקרקע המוצקים מושפע מחילוף הגזים של השורשים והאורגניזמים בקרקע לכן ריכוז הפד"ח גבוה יותר מאשר באוויר
סוגי קרקעות:
ישראל היא מדינה המאופיינת בסוגים שונים של קרקעות, על גביהן ניתן לגדל צמחים שונים.
סוגי האדמות השונות הן מה שלמעשה מכתיב במידה רבה את הנופים השונים והמגוונים שמאפיינים את ארצנו הקטנטונת ומה שמאפשר לענף החקלאות להיות כה מגוון גם כן.
התפלגות גודל החלקיקים המוצקים בקרקע:
קוטר במ"מ:
חצץ גדול מ-2
חול גס 2-0.2
חול דק 0.2-0.02
סילט (אבק) 0.02-0.002
חרסית (טין) קטן מ- 0.002
השפעת גודל החלקיקים, שטח הפנים וגודל החללים על תכונות הקרקע:
ספיחת יונים - ככל ששטח הפנים הכללי של חלקיקי הקרקע עולה כושר ספיחת היונים (המינרלים) עולה. חלקיקי הקרקע מחזיקים יותר יונים ולא מאפשרים להם להישטף לעומק.
אוורור – בקרקע יבשה, ככל שהחללים בין החלקיקים גדולים יותר, הכושר האוורור גדול יותר. אולם כשהקרקע נרטבת האוורור עשוי להיות לקוי.
החזקת המים - ככל שהחללים בין החלקיקים גדולים יותר, כושר החזקת המים נמוך יותר ויש יותר החלחול לשכבות העמוקות יותר
.
קלות העיבוד- ככל ששטח הפנים של החלקיקים קטן יותר, שטחי המגע ביניהם מועטים. תאחיזה מועטה מקטינה את ההתנגדות לעיבודים חקלאיים כגון חרישה וקלטור
סוגי קרקעות:
האדמה ההררית:
האדמה ההררית מאפיינת את אזור מרכז הארץ וצפון הארץ בעיקר, עם דגש על הרי יהודה והרי הגליל העליון. אדמה זו היא אדמת סלעי גיר ודולומיט, מה שמכונה קרקע טרה רוסה, שהיא עשיה באופן מיוחד במינרלים שונים וחדירה מאד למים, המחלחלים לתוכה ביתר קלות. על גבי האדמה ההררית נוכל למצוא בעיקר צמחייה המאפיינת חורש ים תיכונית, משמע עצי אלה ואלון ארץ ישראליים כאשר בשפלת ההר נוכל למצוא בעיקר את החרוב ואלת המסטיק.
אדמת החמרה החולית:
בישראל, השפלה, מישור החוף ואזור השרון מאופיינים בעיקר באדמת חמרה חולית עמוקה, אשר מתאימה מאד לחקלאות, כך שכיום קשה לאפיין את האזורים הללו בצמחייה עצמאית שכן ברובה מהווה קרקע חקלאית בה גדלים הגידולים אותם שותלים בצורה מלאכותית החקלאים.
אדמת הבזלת:
אזור רמת הגולן מאופיין בקרקע בזלתית, אשר נוצרה בעבר הרחוק מזרמי בזלת או טוף וולרני, למעשה שיירים של הרי געש שהתפרצו. קרקע זו עשירה במינרלים ובים התיכון גדלים עליה בעיקר אלון התולע או צמחיה עשבונית. נופי הגולן הפראיים הם כפי שהם בעיקר הודות לקרקע הבזלתית המיוחדת המאפשרת את צמיחתם של גידולים מרהיבים ביופיים.
אדמת המדבר:
אזור הנגב והערבה ומדבר יהודה מאופיין באדמה מדברית מסוג לס ואלוביום. אדמת הלס היא קרקע דק, חרסיתית וגרגירית מאד אשר משתנה באופייה כתלות ברוחות. קרקע זו "חיה" בשיתוף פעולה עם זרמי הערוצים והנחלים השונים ומאפשרת הגברה של מי הנגר העילי והשטפונות המאפיינים בייחוד את אזור המדבר. על גביי אדמת הלס המדברית נוכל למצוא בעיקר בני שיח מדבריים וצמחים חד שנתיים, אך בריכוזים וצפיפות נמוכים באופן יחסי לאזורי צפון הארץ או הגולן, שם נוכל למצוא צמחיה רבה יותר הודות לכמות המשקעים האופיינית.
אילו סוגי קרקעות מתאימים לסוגי הצמחים השונים?
אדמה חולית
נסחפת במהלך גשמים עזים.
מכילה מעט חומרים מזינים.
קלה לעיבוד.
מתנקזת ומתייבשת במהירות.
אדמה חולית מתאימה במיוחד לגידול תותים, תפוחי אדמה, גזר, ושורשים נוספים
על מנת להתאים אדמה חולית לגידול צמחים יהיה צורך להוסיף לה חומרים אורגניים שונים שישמשו להזנתם.
אדמה חרסיתית
אדמה מסוג זה רוויה בחומרים מזינים ואם מטפלים בניקוז, אדמה זו יכולה להציע יתרונות אופטימליים לגידול הצמחים.
כבדה וצפופה, כמעט ולא מכילה בועות אוויר.
מתחממת לאט בעונת האביב.
ניקוז מים איטי המאפשר פחות חללי אוויר.
נהיית דביקה כשהיא רטובה.
כשמתייבשת נפתחים בה חריצים גדולים שעשויים לקרוע את השורשים של צמח צעיר
אדמת חרסית מתאימה לכל גידולי הירקות ובמיוחד לגידול צמחי נוי, עצי פרי וצמחים רב-שנתיים.
אדמת כבול
אדמה חומצית שנוטים לשלב בחומרים אורגניים, סיד וקומפוסט.
ספוגית ולחה.
מכילה פחות חומרים מזינים מכיוון שהאופי החומצי של האדמה מאט את תהליך הפירוק.
מתחממת בקלות ויכולה לאגור מים.
אדמת כבול מתאימה במיוחל לגידול קטניות, ירקות סלט, ירקות שורש ולהעשיר אדמות בחומר אורגני.
החומר האורגני בקרקע:
מקורו מפירוק צמחים וכן בע"ח ואורגניזמים שמתו ועברו פירוק
כך שמתקבלת רקבובית החשובה לפוריות הקרקע ומזון לצמחים
ומגדילה את קיבול המים, אוורור, השבחת מבנה
הקרקע ויצירת תלכידים, נוחה יותר לעיבוד, טובה לחדירת שורשים.